מחלקת הדרכה

נושא: אתגרים ומשברים
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: קלילה

מסע פנימי(פעולה)

מתאים ל: יום חול


 


 


עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:

הקול שבפנים..



לאן מתקדמים העננים?


קום והתהלך בארץ (פעולה)



 




  1. החניכים ילמדו כי כל חוויה חדשה מהווה הזדמנות להכרות מחודשת ומעמיקה יותר עם עצמנו.


  2. החניכים יתוודעו לכך שדווקא תנאי חיים קשים יכולים להוציא מהם יכולות, כישרונות ותכונות חדשות.


  3. החניכים יעמיקו ביכולת להסתפק במועט במצבים של צמצום וברלוונטיות של יכולת זו בתנאי המחנה.



 

עזרים




  • שקיות ניילון


  • משפטים לשלב א'


  • בלונים


  • סרטים לבלונים


  • סלוטייפ

 



הערה: מומלץ לעשות את הפעולה באזור מרוצף.


 


 

שלב 1



אני מכיר את עצמי?


האם אנחנו מכירים את עצמנו?


ברור שכן?? בואו ונראה…


נפזר על הרצפה את פיסות הנייר.


פיסות הנייר יכילו משפטים המתארים תכונות, הרגלים, סביבה וכו'.


כל חניך יקבל שקית ניילון ולתוכה יאסוף את המשפטים המתארים אותו.


בחלק מפיסות הנייר יופיעו משפטים שהחניכים טרם יודעים האם הם נכונים לגביהם,


למשל: אני מדריך טוב, אני אוהב שיעורי אמונה,


אני מתגעגע הביתה בימים בהם אני נמצא בפנימייה.


החניכים עדיין לא עמדו מול הסיטואציות המתוארות במשפטים הללו ולכן הם לא יודעים האם המשפטים הללו מתארים אותם.


 





  • רשימת המשפטים:
    אני אוהב לנגן


  • יש לי שיער בהיר


  • אני הבכור בבית


  • אני לא אוהב את הים


  • אני מדריך טוב


  • לאבא שלי יש זקן


  • סבא וסבתא שלי גרים רחוק


  • בקיץ אלך לקייטנה


  • הצבע האהוב עלי הוא אדום


  • יש לי גינה צמודה לבית


  • אני אוהב שיעורי אמונה


  • אני מתגעגע הביתה בימים בהם אני נמצא בפנימייה


  • יש לי רק אחים בנים


  • אני חייל מסודר/ בת שירות משקיענית


  • אני מאחר לכל מקום


  • אני לא אוהב אסיפות הורים


  • אני מפחד מכלבים


  • התרגשתי כשעשיתי תעודת זהות


  • אני מנקה בעצמי את החדר שלי


  • השנה שהכי נהניתי בה בתיכון היתה כיתה י'


  • נבחרתי לרב/נית פורים


  • אני אוהב מפגשים משפחתיים


  • אני אלרגי לעקיצת דבורה


  • אני אוהב טיולים בגולן


  • בפלאפון שלי יש תמונה של ביהמ"ק



(יש להכין כמה עותקים מכל משפט כדי שכל חניך יוכל לאסוף כמה משפטים שמתארים אותו.


ניתן כמובן לשנות ולהוסיף משפטים שיתאימו לחניכים.)


 


לאחר שהחניכים יסיימו לאסוף משפטים, נרים את המשפטים שנותרו על הרצפה,


נקריא חלק מהם בקול ונשאל:


– מדוע אף חניך לא בחר את המשפטים הללו?


– מה משותף לכל המשפטים?


נגיע עם החניכים למסקנה שהמשותף לכל המשפטים הוא שהחניכים עדיין אינם יכולים לומר האם הם מתארים אותם, משום שכאמור, הם מתארים מצבים שהחניכים עדיין לא נתקלו בהם.


 


נמשיך ונשאל:


האם בעוד 20 שנה נוכל לדעת האם המשפטים הללו מתארים אותנו? מדוע? מה ישתנה?


כיצד אני לומד דברים על עצמי?


אכן, בעוד מספר שנים נוכל לדעת האם משפטים אלה (ועוד משפטים רבים שלא מופיעים בכרטיסיות…) מתארים אותנו.


במשך החיים אנו חווים כל הזמן דברים חדשים, בכל יום כמעט אנו עומדים בפני מצב חדש שלא היינו בו קודם לכן.


כל סיטואציה חדשה מאפשרת לנו ללמוד על עצמנו דברים חדשים,


למשל כאשר אני פוגש בפעם הראשונה אדם שחושב אחרת ממני, אני נאלץ לברר לעצמי את הדרך שלי, כאשר אני מטייל באזור חדש אני מחליט האם אני אוהב אותו.


כל החיים הם רצף של התנסויות. אנו צפויים במשך השנים לעבור התנסויות חדשות רבות,


וכל התנסות כזו מאפשרת לי להעמיק את ההכרות שלי עם עצמי וללמוד דברים חדשים על עצמי:


מה אני אוהב, מה אני חושב על דברים, כיצד אני מרגיש בסיטואציות שונות.


 


ניתן להמחיש את הנושא בעזרת דוגמאות נוספות:


* רק מי שנעקץ ע"י דבורה יכול לדעת כיצד הגוף שלו מגיב לעקיצה כזו והאם הוא אלרגי אליה.


* ילד שרצה חדר שיהיה שלו בלבד, ועבר לחדר כזה, יכול לגלות לפתע שבעצם הוא מפחד לישון לבד…


 


נסכם: אומנם אנו מכירים את עצמנו יותר מכל אדם אחר,


אבל גם לנו יש עוד הרבה מה ללמוד,


כל מצב חדש שאנו נתקלים בו מוביל אותנו לגילויים חדשים על עצמנו , ומאפשר לנו להכיר את עצמנו טוב יותר.


 



 

שלב 1


קושי מוליד כוחות


נחלק את החניכים לשתי קבוצות, כל קבוצה תקבל בלונים, חוטים וסלוטייפ.


בשלב הראשון כל קבוצה צריכה לנפח את הבלונים וליצור מהם צורה של סמיילי, צמוד לרצפה (ניתן להדביק את הבלונים לרצפה).


בשלב השני ניקח לחניכים את הסלוטייפ ונבקש מהם ליצור מהבלונים ומהחוטים- צורה של עיגול צמוד לרצפה, כעת המשימה קשה יותר ודורשת חשיבה יצירתית, כדי להצליח להצמיד את הבלונים לרצפה.


(פתרונות אפשריים: לקשור את החוטים לאבנים שיצמידו את הבלונים לרצפה, או לכיסאות, ואפילו לרגלי החניכים עצמם כאשר הם עומדים במעגל).



 


בסיום המשימה נשאל את החניכים:




  • איזו משימה היתה קשה יותר?


  • מאיזו משימה נהניתם יותר?


  • מה דרשה מאיתנו המשימה השנייה?

המשימה הראשונה היתה משימה קלה, ולעומתה במשימה השנייה התנאים היו קשים יותר.


סביר להניח שהמשימה השנייה גם הייתה מעניינת יותר משום שהיה טמון בה אתגר.


במשימה הזו נדרשנו לחשוב באופן יצירתי, להפעיל את הדמיון ולפעול בצורה חדשה ושונה מאשר במשימה הראשונה.



המחנה הוא מצב חדש עבורנו, או לפחות מצב שונה ומאתגר יותר מהחיים הרגילים.


כמו במשימה השנייה בה היו חסרים לנו אביזרים שימושיים, כך גם במחנה חסרים לנו הרבה דברים בסיסיים שמשמשים אותנו בחיי היום יום.


נשאל את החניכים:




  • במה שונים התנאים במחנה מתנאי היום יום שלנו?


  • באילו תנאים קשה לנו יותר?

במחנה אין לנו מקלחת, מזגן, אוכל של בית, מיטה, ועוד…


 לכאורה נראה שקשה יותר לחיות בתנאים כאלו, אך אולי יש משהו שאפשר להרוויח מהקושי הזה?


כפי שראינו במשימה עם הבלונים, דווקא התנאים הקשים הם המאתגרים והמעניינים יותר,


הם דורשים מאיתנו לפעול באופן חדש, שונה ויצירתי, עצם השינוי יכול לעזור לנו לגלות בעצמנו כל מיני יכולות, תכונות וכישרונות שלא ידענו על קיומם.


 למשל: חניך יכול לגלות שהוא מוכשר בהקמת אוהלים, או שהוא מסוגל לאכול אוכל שבבית הוא בחיים לא היה חושב לאכול…


דווקא הקושי שבמצב גורם לכוחות חדשים לפרוץ מתוכנו, אנו "מתנערים" מהאופן בו פעלנו בתנאים רגילים ומתעוררים לפעול באופן שונה,


כלומר לקושי יש כוח מיוחד להוציא מאיתנו תכונות טובות שאינן מתגלות ביום יום.


ננסה לחשוב יחד עם החניכים על מקרים שבהם דווקא הקושי גרם לנו לגלות כוחות חדשים.


ניתן גם לחשוב על דוגמאות נוספות לדברים טובים, שהחניכים יכולים לגלות על עצמם במהלך המחנה.



 


נסכם ונאמר שלפעמים דווקא קושי מאפשר לנו לגלות כוחות ודברים טובים על עצמנו,


ובמחנה יש לנו הזדמנות לבטא את היכולות הללו.


 



למדריך/ה: בזמן המחנה נסה להבחין בחניכיך בדברים טובים שלא התבטאו במהלך השנה,


וציין זאת באוזניהם, חניך שיקבל ממך מחמאה יזכור תמיד שהוא טוב בתחום שציינת בפניו.


 



 

שלב 3


מצטמצמים…


בשלב הראשון דיברנו על כך שכל מצב חדש שאנו נקלעים אליו מאפשר לנו לגלות דברים חדשים על עצמנו,


בשלב השני הזכרנו כל מיני דברים שחסרים לנו במחנה ויכולות שמתגלות בנו – בעקבות החיסרון הזה.


תכונה חשובה שנבחנת במחנה ובאה לידי ביטוי במיוחד בתנאים של חוסר אמצעים, היא ההסתפקות במועט.



 


נספר לחניכים את הסיפור הבא:



מסופר שפעם הגיע אל המגיד ממזריטש, רבי דב-בער זצ"ל, גביר (אדם עשיר מאוד) וביקש שהמגיד ילמד אותו איך לחיות ולקבל באהבה את הרע שבחיים.



השיב לו המגיד: "יש לי תלמיד שיוכל לעזור לך. שמו רבי זושא והוא גר בעיר אניפולי, לך אליו".



נסע אותו גביר אל רבי זושא. כשהגיע לביתו נדהם לראות בית רעוע שהעניות זעקה מכל קיר ומכל פינה שבו. הגביר הסביר לרבי זושא את מטרת ביקורו


 ואמר לו שהמגיד הוא זה ששלח אותו אליו.



כששמע את סיבת בואו של הגביר, שאל רבי זושא בפליאה:


"אני לא מבין, מדוע שלח אותך המגיד דווקא אלי כדי ללמוד לקבל את הרע כמו את הטוב?


צריך ללכת לאדם שסובל ייסורים, ואילו אני – לא היה לי יום רע אחד בכל ימי חיי!"


 



נשאל את החניכים:




  • האם באמת לא היה לרבי זושא שום דבר רע בחיים?


  • מדוע שלח המגיד את הגביר דווקא לרבי זושא? מה הוא רצה שילמד ממנו?


התנאים בהם חי רבי זושא היו תנאים קשים מאוד, אך רבי זושא עצמו לא חשב כך,


הוא לא ראה את החיים שלו כחיים קשים ומלאים ייסורים.


מה הקשר בין הסיפור על רבי זושא לבין תנאי המחנה?


דיברנו קודם על כך שבתנאים קשים אני יכול לגלות את הכוחות שיש לי.


בין השאר, בתנאים כאלו נבחנת היכולת שלנו להסתפק במועט ולהתמודד עם מה שיש.


במחנה האוכל לא תמיד טעים כמו בבית,


השק"ש לא נוח כמו המיטה שלנו וכל החפצים מלאים אבק,


בתנאים כאלו אנו יכולים לחשוב כמה קשה ומעצבן לנו או… לבחור בדרך השנייה,


לא להתמקד בדברים שחסרים, אלא לראות את הדברים הכיפיים והמהנים שבמחנה.


 צורת התבוננות כזאת תגרום לנו לשמוח וליהנות הרבה יותר.


מספיק חניך אחד שמתלונן כדי לגרום לאווירה לא נעימה שמשפיעה על כולם,


ומצד שני מספיק חניך אחד שמתבונן בעין טובה על התנאים והקשיים שבמחנה


כדי שכל החניכים מסביב ישנו גם הם את נקודת מבטם,


ממש כמו רבי זושא שבפשטותו שינה את נקודת המבט של הגביר.



 


 


 

בפעילות זו למדנו להתבונן על כל מצב חדש בחיים כמצב המאפשר לנו


ללמוד דברים חדשים על עצמנו, בכל התנסות חדשה אנו מגלים בעצמנו תחושות,


מחשבות, ודעות חדשות.


ראינו גם כי כאשר אנו נמצאים בתנאים קשים יותר מהתנאים הרגילים שלנו,


יכולות להתגלות לנו תכונות חדשות באישיותנו,


 ודווקא בזמנים כאלה יש לנו הזדמנות לממש את הכוחות הטובים הטמונים בנו.


אחת התכונות הטובות שיכולות לבוא לידי ביטוי במיוחד בתנאי המחנה היא ההסתפקות במועט.


אם נלמד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשמוח בכל הטוב שיש –


נהנה הרבה יותר מהמחנה ובכלל מהחיים.


 


 


 



 


 


תיוג: מחנה, המחנה, לצאת למחנה, למה לצאת למחנה?, התמודדות עם קשיים, הסתפקות במועט, לגלות את עצמנו, להכיר את עצמנו, התמודדויות בחיים, מצבים חדשים, להסתפק במועט, תנאים פיזיים, הקושי במחנה, תנאי שטח במחנה.

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

פיקולו

המשתתפים מכים בקצב על ברכיהם. המדריך נותן פקודה ועל החניכים לבצע בידיהם את התנועה המתאימה לפקודה בלי להתבלבל