מחלקת הדרכה

נושא: תרבות
תת נושא: תרבותתרבות ופנאי
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: חב"ב (ט ומעלה)
רמת פעילות: קלילה

מהי תרבות?(פעולה)

 מתאים ל: שבת, יום חול


 


 


עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:

גאווה יהודית (פעולה)


היחס אל התרבות והיצירה החילונית(פעולה)


 


 


 






  • החניכים יגדירו את המושג תרבות.


  • החניכים יבינו כי לתרבות חשיבות רבה.


 


 




נחלק את החניכים לקבוצות קטנות.


כל קבוצה תקבל דף עליו מצוטט אחד מן המקורות הבאים.


הקבוצה תתכנס לעשר דקות ותתבונן בקטע.


נשאל שאלה מנחות:




  • מהי תרבות?


  • מדוע בקטעים שלפניכם נמצאת דווקא המילה 'תרבות', אפשר היה להשתמש במילים רבות אחרות כמו: מעשים, התנהגות, דרך, וכד'?


 


1. חטא כללי שהפך אידיאולוגיה ולא מעשה מיקרי:



(יג) וַיִּחַר אַף יְדֹוָד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְדֹוָד:


(יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְדֹוָד אֶל יִשְׂרָאֵל:


(טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: (ספר במדבר פרק לב)


 




2. קלקול עמוק בשורש הנפש:




…"יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה…


שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה אמר ליה מאי דכתיב:


"גם את זה לעומת זה עשה האלהים"?


אמר לו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרות


אמר לו (אחר): רבי עקיבא רבך לא אמר כך! אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.." (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו/א )


 




"טוב אחרית דבר מראשיתו ודריש ליה ר"מ לאדם שהוליד בנים בילדותו ומתו ובזקנותו הוליד ונתקיימו ואמר לו ר"ע רבך לא כך דרש אלא טוב אחרית דבר שהוא טוב מראשיתו"…


[ובי] היה המעשה, אבויה אבי היה מגדולי ירושלים וביום שבא למהול אותי קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר"א ולר' יהושע במקום אחר.


לאחר שאכלו ושתו התחילו אותם שישבו בבית אחר לטפח ולרקוד


אמרו איש לרעוהו: עד שאלה עוסקים בשלהם, בא אנחנו ונעסוק בשלנו- ישבו ונתעסקו בדברי תורה. ירדה אש מן השמים והקיפה אותן…


אמר להם אבויה (אביו של אלישע) אבא גברין מה באתם לשרוף ביתי


אמרו לו ח"ו אלא יושבין היינו וחוזרין דברי תורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והייתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני.. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש..!


אמר להם אבויה (אביו של אלישע): הואיל וכך כחה של תורה- אם יתקיים הבן הזה, לתורה אני מפרישו!


ולפי שלא היתה כונתו לשמים לפיכך לא נתקיימה באותו האיש…"


(תלמוד ירושלמי דף ט/ב ,תרגום חופשי, מובא בתוספות על הדף בבבלי)


 




3. צלם אלוקים שבאדם:





"הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין" (משנה מסכת בבא קמא פרק א)




"לא דומה עבד תרבות לעבד שהוא לקוח מן השוק" (ילקוט שמעוני תהלים – פרק קטז – רמז תתעה)



"אם היו בני תרבות שגדלו בבית האדם וקבלו תרבות" (המאירי על מסכת סנהדרין דף טו/א)



"שיש להם תרבות כגון שגדלו אותם מקטנותם" (שיטה מקובצת מסכת בבא קמא דף טז/ב)



"משל לבן מלכים שלא היה לו תרבות והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו,


הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער.. "


(ילקוט שמעוני שמות – פרק יז – המשך רמז רסא)


 




4. סטייה מן החינוך של בית אבא והתחברות לדברים זרים- לרוח זרה:




"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו"


הה"ד "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר"


בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חבירו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו ומה ת"ל?


 "חושך שבטו שונא בנו" ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו


שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם


מה עשה ישמעאל? כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים


מיד "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" וגו' ואין מצחק אלא עבודת כוכבים כד"א: "ויקומו לצחק"


מיד "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה" שמא ילמד בני אורחותיו! מיד "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" וגו' על שיצא לתרבות רעה


"ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך" וגו' מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.


מיד "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים" ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואמו הגר ריקם וטרדו מביתו על כך


וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו (שם יג)


 


 "ואברם כבד מאד במקנה" וגו' היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות ובלא מחיה?!


אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו.


מה היה סופו? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות שנא' "והוא יהיה פרא אדם"…


כיוצא בו "ויאהב יצחק את עשו" לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו. כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר ובזה את הבכורה ועוד שתאב מיתת אביו וביקש להרוג את אחיו שנאמר "יקרבו ימי אבל אבי" וגו' וגרם ליעקב לברוח מאבותיו והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו שנאמר "וילך עשו אל ישמעאל".


 


כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה וביקש להרוג את אביו ושכב עם פלגשיו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף דכתיב "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" מה כתיב אחריו "ה' מה רבו צרי" וגו'


 


וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב "למה רגשו גוים" ולהלן כתיב: "ה' מה רבו צרי". וכיוצא בו עשה דוד באדוניה שלא רידהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה דכתיב "ולא עצבו אביו מימיו" "ואותו ילדה אחרי אבשלום"


והלא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום אלא מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רידהו אביו וכתיב באדוניהו: "ולא עצבו אביו מימיו" אף הוא יצא לתרבות רעה לפיכך כתיב: "ואותו ילדה אחרי אבשלום"


(מדרש רבה שמות פרשה א פסקה א)


 




סיכום המקורות למדריך:


1- נראה שהיה מתאים, שמשה יוריד את המילה תרבות מן המשפט, אך הוא בכל זאת משתמש במושג: "תרבות אנשים חטאים",


 ולא אומר סתם אנשים חטאים.


יכול להיות שהמילה תרבות באה להפקיע את הבעיה מהתנהגות זו או אחרת, מבעיה חד פעמית שטיפולה מקומי. החטא לפעמים הוא תופעה חולפת- מעידה חד פעמית, אך לפעמים הוא מסמל בעיה שורשית עמוקה יותר, תפיסה קלוקלת או שורש רקוב,


המילה 'תרבות' מסמלת את זה שמשה חושש שאותה בעיה שורשית שאחזה בדור המדבר אוחזת עדיין בדור אחריו. המילה תרבות היא בעצם שם לאווירה שנוצרה ולרוח שמנשבת במעגל חברתי מסוים– במעגל לא פרטי כלשהו.


 


2- כולנו מכירים את הסיפור על ארבעה שנכנסו לפרדס, אחד מהם היה רבי אלישע בן אבויה, עליו הגמרא אומרת ש"קיצץ בנטיעות".


בגמרא שלפנינו הוא מכונה גם כן 'יצא לתרבות רעה', מה קרה לאלישע?


ע"פ הסיפור בירושלמי, מה היית בעייתו? לאור הבעיה- מה ניתן לחשוב על המילים: 'יצא לתרבות רעה'?


 


בסיפור אנחנו רואים שאלישע שואל את רבי מאיר תלמידו מה ההסבר שלו לפסוק "טוב אחרית דבר מראשיתו", רבי מאיר נותן הסבר שמשמעותו שאחרית (סוף) של משהו היא טובה זה יותר טוב/חשוב מאשר הראשית שלו (ההתחלה),


אלישע עונה לרבי מאיר שלא כך דרש רבו (של רבי מאיר) רבי עקיבא רבי עקיבא דרש:


סוף של משהו הוא טוב אם הראשית- השורש שלו, הוא טוב, אם השורש הוא טוב- ודאי האחרית תהיה טובה, מה שיצא ממנו- יהיה טוב.


בסיפור בירושלמי רואים את ראשית חייו של אלישע ומדוע הקדישו אביו לתורה, אלישע אומר על עצמו: הראשית שלי היא לא לשמה, יש לי בעיה שורשית! לפי זה תרבות רעה, היא שורש התופעה. ישנם חוטאים, אך אלישע 'יצא לתרבות'- הוא בעל בעיה תרבותית, בעיה בראשית שלו- בעיה בשורשים שלו.


 


3- צלם אלוקים שבאדם. השימוש במונח תרבות ביחס לחיות שגודלו אצל בני אדם ובזה הן יוצאות מהפראות החייתית שלהם, במובן מסוים תרבות הוא מה שמבדיל את האדם משאר הנבראים, כשאנחנו מדברים על אנושיות, על אדם נבדל- אנחנו מדברים על אדם בן תרבות.


תרבות היא הצורה בה האדם חי, היא היכולת של בן אדם לחיות בתוך החיים ערכים,


מוסר ורעיונות רוחניים. במקורות כשחכמינו רוצים להבדיל בין חיה רגילה לבין חיה מחונכת הם קוראים לה בת תרבות, הכוונה היא שהיא חיה שחיה בתוך הנימוסים והסדרים האנושיים והיא מורגלת בהם.


 


4- חינוך. במקורות אנחנו רואים שחז"ל קוראים לאדם לחנך ולכוון את ילדיו עד כדי שימוש בגבולות נוקשים- "שבטו". מדוע לדעתכם חוסר המשמעת והסטייה מבית אבא נקראת בשם "יציאה לתרבות רעה"? תרבות היא ההוצאה מהכוח אל הפועל של כוחות חיינו,


אצל האדם הפרטי הדבר מתבטא במובנים מסוימים, וכשמדברים על עם אנחנו עוברים למרחבים כלליים יותר, מרחבים של יצירה תרבותית.


מפני שהתרבות היא התרבות שלנו- של מי שאנחנו, עלינו ליצר תרבות ייחודית המתאימה למי שאנחנו, ואת זאת לעשות בכל הכלים האפשריים (הטובים כמובן והכשרים..) ספרות, אומנות, מוזיקה, שירה וכד' .


עניינו של החינוך הוא ללמד את הילד להוציא את הכוחות שלו בצורה שתוציא ממנו, את המרב מצד אחד, ושתהיה נאמנה למי שהוא מצד שני.


העזיבה את בית אבא במדרש היא העזיבה של הילדים את מי שהם באמת ולכן – "יצא לתרבות רעה".




 


 


קריאה משותפת, דיון וסיכום:



ראינו כמה הגדרות למושג תרבות:


הוא מתאר אווירה שנוצרת בקבוצה מסוימת 'תרבות אנשים חטאים',


הוא מיוחס לתיאור של שורש של תופעות: 'יצא לתרבות',


הוא מסמל את החיים האנושיים באשר הם נבדלים מבעלי החיים- גם לקבוצה או לעם אשר מתנגדים לתופעות תרבותיות מסוימות יש תרבות,


לצורה בה הם בוחרים לממש ולהנחיל את ערכיהם ואמונותיהם, נקרא התרבות שלהם.


ראינו שחינוך וההקשר הלאומי/משפחתי שלנו והחינוך אליו- הזהות שלנו- מי שאנחנו, אמור ברובד הכללי יותר לצאת אל הפועל ע"י כלים תרבותיים.




 


נקרא יחד את הקטע של דברי הרב צבי יהודה הכהן קוק במאמר 'התרבות הישראלית' (מתוך ספר 'לנתיבות ישראל' חלק א'):




אנחנו מסתכלים על התרבות היום- על כל מרחבי היצירה בארץ:


אומנות, ספרות, מוזיקה, שירה וכו' האם אנחנו חפצים בכל אלו?


האם זהו רק הכרח קיומי אך כל הממעיט הרי זה משובח?


האם יש בזה עבודת ה'- במילים אחרות: מה העומק של התרבות אם יש כזה?


לאן היא מזמינה אותנו?


האם התרבות הישראלית היא צריכה להיות תרבות ככל התרבויות או שהיא מביאה עמה משהו מיוחד (מעבר לשוני בין כל עם ועם וגם להפרש בין כל תרבות לתרבות..)?



"גלוי וידוע הוא שהיסודות התרבותיים הרוחניים הם היסודות החשובים בחיי האדם,


 ובפרט בחיי כל קיבוץ חברתי, המקיימים אותם ומניעים את השתכללותם והתעלותם[…]


סדרי חינוך וספרות, למשל, הם הצרכים הנכבדים שאין כל קיבוץ חברתי אנושי,


בעל שיכלול חיים באיזו מידה, שהם לא יתפסו מקום הגון בחייו,


ותפיסת מקום זו הולכת ומתבלטת יותר ויותר עם מהלך התפתחותו של האדם בכלל 


ובודאי אי אפשר לה לכל שאיפת תחיה של איזה עם וישוב של איזו ארץ,


שלא ימצאו גם אלו ביסודה,


 –ובפרט בשאיפת תחייתו של עם ישראל וישובה של ארץ ישראל שהתבססות התרבותית,


הקולטורית, בודאי מוכרחת ביסודה"…


 



נשאל:



– אנחנו רואים שהרב צבי יהודה (מכאן והלאה הרצי"ה)


אומר שתרבות היא דבר יסודי בחיי אדם אך יותר מכך בחיי עם.


מדוע לדעתכם הם כה חשובים לדעת הרצי"ה?



-ככל שהחברה/האדם מתקדם-מתפתח התרבות תופסת מקום נרחב בחייו,


הוא נהיה תרבותי יותר!


כיצד ניתן להסביר זאת? מדוע ככל שנתפתח נלך ונהיה תרבותיים יותר?



-יותר מכך, הרצי"ה אומר שהתרבות משכללת ומעלה. אין איזה הכרח קיומי לחלשים שבעם.


יש כאן ערך בעל חשיבות- יסודי לתרבות!


כיצד התרבות יכולה לגרום להתעלות ושכלול בחיים שלנו ובחיי העם לדעתכם?





 


הרב צבי יהודה (בהמשך הקטע שקראנו) שואל "מהו מובנה האמיתי של הקולטורה, או בתרגומה המדויק בלשון ישראל- התרבות? הוא עונה את התשובה הבאה:




"המובן המילתי היסודי של "קולטורה" בלטינית ו"תרבות" ביהודית, הלא הוא החינוך, גידול פיתוח,- וכן גם המובן הענייני.


החינוך של האיש הפרטי הלא הוא הוצאה מהכח אל הפועל, מהעלם לגילוי, את הכוחות והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה[…]


כשגורמי החינוךההורים והמורים, הספרות והסביבה של הילדמותאמים ומכוונים לשכלול כישרונו הטבעי הזה של הילד ופיתוחו בדרכי החיים השונים,


אז החינוך הוא מוצלח וטוב […]


הצלחת החינוך היא באותו מידה שהוא עומד על עמדתו הראויה ושומר את תפקידו, שהוא מכוון כלפי הטבע הפנימי, כאשר ברא אלוהים, להשלימו,


לפתחו ולששכללו על ידי האמצעים הגורמי והמסיעים השונים. ואף התרבות האנושית כך. […]


ושהוא עוזב את היסודות הטבעיים, אז הוא חוטא לטבע ההוויה, ואחריתו עדיעובד. […]


זה הכלל: כשם שכל עיקר ערכם ומובנם של החיים, בכללם ובכל פרטיהם, הוא לפי מעלת התקדמות התרבות בתוכם, שבלעדיה הלא הם שוממים, גלמיים,ואינם עדיין בכלל חיים,- כך עיקר ערכה ומובנה של התרבות, לכל חלקיה ומובניה ומקצועותיה, הוא חשוב רק לפי ערך הדבקה,


התכוונותה, והתאמתה לטבע עצם החיים בכללם ואותו החלק המקצוע הפרטי שהיא עסוקה בו, שרק בזה היא ראויה לקיומה ולשמה.


הטבע היסודי של החיים מתמלא ומקבל את שלמות צורתו על ידי ריבוי הגוונים והפרטים השונים, המשתנים והחולפים, שהתרבות מעשירה ומשכללת אותו בהם"




 


הרב צבי יהודה ממשיל את התרבות לחינוך,


כמו שברור לנו שבאישיות של ילד ישנה הייחודיות והכישרונות, יש את הפרצוף והפנימיות הייחודיות לכל ילד- כך גם יש פנימיות וכישרונות מיוחדות לעם ישראל, כמו שהמחנך צריך להיות קשוב ובעל תשומת לב גדולה אל כל ילד באשר הוא והמישהו המיוחד שהוא, ולהוליך את הילד מצד אחד למטרות ולגדלו, ומצד שני להיות נאמן וקשוב למי שהוא, כך התרבות צריכה להיות מתאימה וקשובה- להיות ביטוי שלנו- של מי שאנחנו- עם ישראל.


עם מפותח יותר הוא עם תרבותי יותר, ככל שאנחנו יותר קשורים אל פנימיותנו, יותר קשובים לאותנטיות שלנו, אנחנו נצמיח תרבות פורה, תרבות שמבטאת, מפתחת ומאדירה את מי שאנחנו, ישנם בתוכנו, בתור יחידים ובתור עם כישרונות רבים, ככל שאנחנו מחוברים לעצמנו אנחנו יכולים לבטא וליצור במרחבים חופשיים ויצירתיים יותר, אנחנו יכולים לייצר שירה, מוזיקה, אומנות וספרות יהודית,


קרי: תרבות הקשורה קשר חזק עם הפנים שלנו, ביטוי עמוק ורב גוני של עם ישראל!


 


 





נסכם ונאמר: למדנו שימושים שונים למושג תרבות,


למדנו שתמיד תרבות מנסה לבטא מימוש והוצאה לפועל של רוחניות וערכים בתוך החיים. כשמשתמשים במושג תרבות מדברים תמיד על משהו יותר שורשי ולא חד פעמי.


למדנו שהתרבות שלנו כיהודים היא להיות כלים לבטא ולהוציא אל הפועל את מי שאנחנו, רק כך התרבות היא מקורית, רק כך התרבות היא באמת שלנו!



הערה למדריך: נסה להשאיר את גבולות הדיון (לעת עתה) מנותק מהתרבות העכשווית, והבעת דעתנו עליה.


ננסה להישאר באוויר ולדבר על תרבות אידיאלית ואל היחס אליה בכלל,


את התרבות העכשווית וכו' נדחה לפעם הבאה…


ישנן עוד שאלות רבות כגון: האם התרבות צריכה לעסוק בקודש בלבד,


האם התרבות החילונית יכולה להיות טובה, האם יש היום תרבות יהודית וכד'..


אפשר להעלות אותם בסוף, אך רק על מנת לעורר את התיאבון לפעם הבאה!


 


 


 



 


 


תיוג: תרבות, התרבות, מהי תרבות, מה פירוש המושג תרבות, תרבות יהודית, תרבות בעם ישראל, להוציא את כוחותינו לפועל, התרבות שלנו, תרבות אמיתית.

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

גאווה יהודית (פעולה)

החניכים ע"י משחק ושיח יבינו החובה – ללכת לפי האמת והעקרונות בהם אנו מאמינים ולא להתבייש בה .

היו יוצרים!(פעולה)

פעולה העוסקת ביצירה,
החניכים יפנימו שכישרון ורצון הם ייעוד , ה' רוצה שננתב את חיינו לשליחות ולמימוש בהתאם לייעודנו המחוברים לקודש .