יאיר לנקרי, סניף בית אל

נושא: אחדות וגיבוש
תת נושא: אחדות וגיבושאחריותבין אדם לחברוכבוד הזולת
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: גלעד-הראל (ג-ה), נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: קלילה

הלב כואב בפנים (פעולה)

מתאים ל: יום חול


 


 


עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:


לכבד את האחר (פעולה)


אל תהי בז לכל אדם (פעולה)


 


 


 


 




  • החניכים יבינו שגם אם החבר מראה פרצוף שמח אחרי שצחקנו עליו יכול להיות שהלב שלו בפנים נשבר.


  • החניכים ישימו לב יותר אל ההרגשה של מישהו כשפוגעים בו ובעקבות זה ישתדלו כמה שפחות לפגוע, וישימו לב איך הם יכולים ממש לעזור ולשמח מישהו פגוע עם יותר שימת לב..

 


 





  • ביצה


  • שקית


  • עיתונים


  • מסקנטייפ

  



לוקחים ביצה קשה ושמים בתוך שקית.


עוטפים את זה בעיתונים, ואת השכבה החיצונית עוטפים במסקנטייפ (עדיף לעטוף לגמרי, כדי שהכדור לא יתפרק באמצע המשחקים)


נוצר כדור שאיתו נשחק כל מיני משחקים, עם עדיפות למשחקים בהם זורקים את הכדור ובועטים בו.


 


אחרי כל המשחקים (ואחרי שמעכנו את הכדור..) אוספים את כולם ואומרים להם:


רואים את הכדור?


נראה שלמרות שבעטתם בו וזרקתם אותו לא קרה לו כלום!


אבל בואו נראה מה קורה בתוכו.


ואז פותחים את הכדור ומראים להם את הביצה השבורה.


 


 


מספרים לחניכים את הסיפור הבא:


יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשיכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה"ס. שמו היה עידו. נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.


חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם.


היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפיי והמשכתי ללכת.


בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו, העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה.


המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו. הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.


ליבי יצא אליו, רצתי וכשהוא זחל מסביב כדי לחפש את משקפיו ראיתי דמעות בעיניו.


נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החבר'ה האלה מגעילים". הוא הסתכל אלי ואמר "היי- תודה", וחייך אלי.


זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית. עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו למה לא ראיתי אותו קודם, איפה הוא גר.


הסתבר שהוא גר לידי, אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.


הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן.


בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן.


דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.


מסתבר שהוא ילד "גיזעי".


שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל ? הוא ענה שכן.


בילינו ביחד כל אותו סוף שבוע וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.


ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים.


אמרתי לו, נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים חזקים במיוחד אם תסחוב את כל הספרים האלה כל יום. הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.


במהלך 4 השנים הבאות, עידו ואני נעשינו חברים טובים.


כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה.


ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השיכבה ואני צחקנו עליו על כך שהוא "יורם".


 הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים בטקס סיום התיכון. ראיתי את עידו  באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון.


הוא התבגר וממש נראה טוב, למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון.


הוא היה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג- אתה תהיה גדול" הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים ( מלאי הכרת תודה) וחייך. "תודה" הוא אמר.


כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכח בגרונו ואמר:


"סיום התיכון  הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך  לעשות את זה במהלך השנים  הקשות הללו ההורים שלך המורים שלך. אבל יותר מכל החברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זוהי המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו. אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני  כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.


הוא סיפר  שהוא תכנן להתאבד באותו סופשבוע.


הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותה כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן.


"למזלי, ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות".


שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך, הפופולארי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו.


ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי ומחייכים את אותו חיוך מכיר תודה, שעד לאותו  רגע לא הבנתי את המשמעות של אותה הכרת תודה.


 


אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך  שיכולות לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה.


אלוהים שם אותנו בתוך חייו של האחר כדי שנשפיע זה על זה בדרך כלשהי.


"חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף".


 


 



"חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף".


 


 



מסבירים להם שככה זה גם אנשים:


מבחוץ נראה שלא קרה כלום, אבל בתוכו האדם נשבר (אפשר לקרוא בהתחלה לכדור בשם. זה גם מצחיק וגם המסר יותר חזק).


הסיפור שקראנו מחזק את נקודת הרגישות מהכיוון החיובי- אם נשים לב לאיך החבר שלנו מרגיש, נעזור לו, ונהיה חברים אמיתיים וטובים, יהיה לכולנו הרבה יותר כיף ביחד.


 


  


 



 


 


תיוג: כבוד האחר, לא לפגוע באחר, רגישות, עדינות, יחס לאחר, מריבות, בין אדם לחברו, כבוד בין אחת לשניה, פגיעה באחר, אחריות, חברה, להתייחס בכבוד, איכפתיות, אכפתיות, הפעולה עם הביצה בפנים, ביצה, רגישות לאחר, להיות רגישים, להיות רגיש, לשים לב לחבר.

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים